טוב ואח' נ' נכסי א ל ר ס בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם אבי כהן מיום 13.11.11 בתיק ת"א 3566-03-11 לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול פס"ד אשר ניתן כנגדם במעמד צד אחד, לפינוי מהנכס שבבעלות המשיבים.

2.בהתאם להחלטתי מיום 1.1.12 הגישו הצדדים עיקרי טיעון, המשיבים הגישו תגובה מפורטת לערעור בה פירטו טענותיהם והשתלשלות העניינים. המשיבים טוענים כי דינו של הערעור להדחות ואף עותרים לחיוב בהוצאות.

3.במסגרת טענותיהם טענו המערערים, כי בהחלטה מיום 13.11.11 לא ניתנה התייחסות מספקת לסעיף 132 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1992 לפיו ישנה סמכות לביהמ"ש אם שוכנע בנסיבות העניין לא ליתן פסק דין לפינוי, גם כאשר קיימת עילת פינוי וזאת כי לא יהיה צודק לתתו.

4.לטענת המערערים, שילמו את חובם האמור וכי נכון להיום לא נותר חוב פתוח כלפי המשיבים, לטענתם, במידה ויתקבל ערעור זה, לא ייגרם כל נזק למשיבים וכן טענו המערערים, יש לתת להם יומם בביהמ"ש.

5.כפי טענת המערערים, בעבר התקיים נוהג בינם לבין הבעלים הקודמים של הנכס לפיו ישנה הסכמה כי תשלום שכר הדירה על ידם התנהל באופן גמיש וזאת לאור מצבם הכלכלי של המערערים, כן טענו, כי לא קיבלו לידיהם את ההחלטה מיום 15.5.11 לפיה נדחתה בקשתם להארכת מועד.

6.בנוסף טענו המערערים, כי מתגוררים הם בנכס כ-25 שנים ולאור מצבם הכלכלי, לא יהיה צודק זה לדקדק עימם. כן טענו, כי כתב הגנה מטעמם לא הוגש מפני עיכוב בבקשתם בלשכת עו"ד ל"שכר מצווה".

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

8.העיקרון המשפטי שביסוד הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הוא אחיד וברור והוסבר בפסיקה באופן הבא: "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק.

הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה: ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה לגופו של עניין, אם לאו.

9.שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקשת לא התייצב לדיון ואף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט ובבואו להפעיל את שיקול דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם ובעיקר אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת ; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה : י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שישית, 1991 בעריכת ש' לוין, עמ' 696, 698).

10.לענייננו, כפי שציין הרשם בהחלטתו מיום 13.11.11 באשר לביטול פסק הדין מחובת הצדק, כתב התביעה הומצא כדין ועל כן לא נפל פגם בהליך. כמו כן, איני סבור כי יש של ממש בטענה כי מכיוון ולא הומצאה ההחלטה מיום 15.5.11 למערערים, יש לבטל פסק הדין האמור, שכן זו ניתנה בהתאם לבקשת המערערים להארכת מועד ועליהם הנטל לדאוג לקבלת החלטה זו לידיהם. בנוסף, אין למערערים להסתמך בלבד על האפשרות כי בקשתם להארכת מועד תתקבל שהרי זו בסופו של דבר אכן נדחתה. אשר על כן לא זכאים המערערים לביטול פסה"ד מחובת הצדק.

11.גם באשר לביטול פסק הדין מפאת שיקול הדעת, אין לי אלא להצטרף למסקנת הרשם כי המערערים לא הראו הגנה ולו בדוחק שכן אם תתקבל טענת המערערים בדבר הסכמת בעלי הנכס הקודמים באשר לאופן תשלום דמי השכירות, אין בטענה זו להראות כי ההסכמה הינה בדבר העדר תשלום ככלל שהרי בנסיבות עדיין הייתה בין המערערים לבעלים הקודמים נורמה מחייבת. כן כפי שעולה מעיון בפרוטוקול הדיון המערערים ידעו כי עליהם לשלם את דמי השכירות אחת לחצי שנה וכן אישרו קבלת שני מכתבים מהמשיבים.

12.אולם בכך לא מסתיים הדיון ויש לקבוע האם יש מקום ליתן למערערים סעד מן הצדק.

סעיף 132 (א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב -1992 קובע כי: "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתתו".

13.סעיף 132 לחוק הגנת הדייר בא להגן, משיקולים של צדק, על דייר שהוכחה לגביו עילת פינוי. החוק מקנה בידי בית המשפט את הסמכות לסרב ליתן פסק דין לפינוי אם הדבר אינו צודק בנסיבות העניין.

בין השיקולים, יש לשקול את גודל "החטא", טיבו ואופיו, את התנהגות הצדדים ואת שאלת תיקון ההפרה (ד. בר אופיר סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה 2, עמ' 163-168).

14.במסגרת הדיון בשאלה האם יש הצדקה לנהוג לפנים משורת הדין וליתן סעד מן הצדק, יש לבחון את חומרת התוצאה של הפינוי לעומת הפרת החוק וחומרת המעשה או המחדל מצד הדייר. בחינה זו תעשה על פי כל הנסיבות המתייחסות הן לתוצאות הפינוי והן למידת ההפרה. הסעד יינתן כאשר משתכנע בית המשפט כי תוצאות הפינוי עולות בצורה ממשית בחומרתן על חומרת ההפרה.

יש להיזהר מנטייה מופרזת לקולא לצד הדייר "שמא יהא הסעד לדבר של כלל, והפינוי, על אף קיום עילה לכך, לדבר שלא יוצא מן הכלל" (רע"א 1238/02 חיר נ' חיר).

15.בתחום זה של סעד מן הצדק נבחן כל מקרה לפני נסיבותיו. סעד זה הוא תרופה יוצאת דופן שפניה בעיקר אל הנסיבות האישיות של הנוגעים בדבר והיא נועדה לאפשר התחשבות מיוחדת במצבים קשים אשר יכולים לנבוע מן היישום הפורמאלי והאוטומטי של הדין (רע"א 4740/92 אדלר נ' חן).